שלבים באפיית לחם

שלבים באפיית לחם

חיפוש המילים "מתכון ללחם" בגוגל יעלה אלפי תוצאות. למרות זאת, ניתן לראות כי ברובם המכריע, אם לא בכולם, יש חזרה על אותם השלבים הבסיסיים.

הכנת המחמצת

ישנם מתכונים הכוללים מחמצת (מכונה גם "בצק מקדים" או "סטרטר"), שהיא חלק מהבצק שהופרש לפני תחילת ההכנות והונח לתפוח מראש. זמן ההכנה מראש יכול לנוע בין מספר שעות ועד מספר חודשים (במקרה של שאור). השלב הזה אינו הכרחי ובהחלט ניתן להכין לחמים טובים מאוד ללא מחמצת, אבל השימוש בה משפר מאוד את המרקם והטעם של הכיכר. ישנם לחמים, למשל לחמי שיפון, המחייבים שימוש במחמצת להבטחת תוצאה טובה.

יצירת עיסת הבצק

מנפים את הקמח לקערה גדולה ומוסיפים את המלח. מערבבים את הקמח (רצוי בידיים), כך שהמלח יתפזר בו באופן אחיד ולא יבוא במגע ישיר עם השמרים שנוסיף בהמשך (מאחר ומגע שכזה יהרוג את השמרים ויפריע לתפיחה). מוסיפים את השמרים ומערבבים באותו האופן. אם המתכון דורש מצרכים יבשים נוספים, כגון סוכר, אגוזים, זיתים וכד', מוסיפים אותם אחרי השמרים ומערבבים את התערובת היטב.
כדאי שלא להכניס לקערה את כל כמות הקמח שבמתכון, ולהשאיר כחצי כוס שתתווסף בשעת הלישה, אם יהיה בכך צורך.
מוסיפים לתערובת את הנוזלים, שהם בד"כ מים, אך יכולים לכלול גם את המחמצת, שמן, סילאן, דבש, בירה, חלב וכדומה. מערבבים היטב את התערובת, בעזרת כף מעץ, עד לקבלת עיסה דביקה.

לישה

מניחים את העיסה שנוצרה על משטח מקומח היטב ולשים בעזרת הידיים, עד שהבצק רך וגמיש. יש ללוש בעזרת שורש כף היד, בתנועות קצובות ובכיוון אחיד. אם הבצק דביק מדי לעיבוד, מוסיפים מעט מהקמח שהשארנו בצד. בד"כ, לישה במשך כעשר דקות עד רבע שעה תספיק ליצירת בצק איכותי.

תפיחה ראשונה

לאחר הלישה, אוספים את הבצק לכדור ומניחים בקערה גדולה ומשומנת. מגלגלים את הבצק בקערה, כך שיכוסה בשמן מכל צדדיו ומכסים את הקערה בניילון נצמד או במגבת לחה. מניחים במקום מוגן מרוח וממתינים.
הבצק אמור לתפוח עד שהוא מכפיל את נפחו. משך זמן התפיחה תלוי בגורמים רבים ובהם הקמח שבו השתמשנו, אחוז השמרים בבצק, אחוז הסוכרים בבצק וטמפרטורת החדר. מניסיוני, בד"כ שעה וחצי עד שעתיים הן זמן מספיק לרוב סוגי הבצק, אבל בכל מקרה מומלץ להמתין עד שהבצק תופח כראוי (כלומר מכפיל את נפחו), ולא לעבור לשלב הבא כי "עבר הזמן".
עם זאת, חשוב מאוד להיזהר ממצב של תפיחת יתר, שיתבטא בכך שהבצק "קורס" לתוך עצמו ובטעם מריר של הלחם.

עיצוב הכיכרות

בתום התפיחה הראשונה, מוציאים את הבצק מהקערה ומשטחים אותו על משטח העבודה. לוחצים על הבצק, ע"מ להוציא מתוכו את האוויר שהצטבר בו. מחלקים את הבצק למספר החלקים הרצוי, ומעצבים מכל חלק כיכר לצורה הרצויה.
מניחים את הכיכרות על תבנית עם נייר אפיה או מרדה מקומח, ומכסים במגבת או בניילון נצמד.

תפיחה שנייה

מניחים את הכיכרות לתפוח, עד שיכפילו את נפחן. בד"כ, משך התפיחה השנייה קצר ב-50-40% ממשך התפיחה הראשונה, כך שלבצק שתפח במשך שעתיים בתפיחה הראשונה תידרש כשעה בתפיחה השנייה. עם זאת, גם במקרה זה מומלץ להסתמך על מראה עיניים ולא על השעון. גם בתפיחה זו, חשוב להישמר מפני תפיחת יתר, שתפגע במרקם הלחם ובטעמו.

חריצה, זיגוג וציפוי

לפני הכנסת הכיכרות לתנור, כדאי לחרוץ בהן מספר חריצים בעזרת סכין חד. החריצים מאפשרים ללחם לתפוח בתנור מבלי לקרוע את הקרום, ויוצרים מגוון מרקמים בקרום הלחם. ניתן להשתמש בכל סכין חדה ולא משוננת למטרה זו, אני ממליץ להשתמש באיזמל מנתחים, בתער או בסכין יפנית. ניתן לחרוץ בחלק העליון של הכיכר או בצדדיה. חשוב לבצע את החריצה במהירות ומבלי להתעכב.

אם רוצים, ניתן לזגג את הכיכרות במגוון חומרים, כגון מים, חלב, שמן וכד'. הזיגוג משפיע על מרקמו של קרום הלחם ועל טעמו, בהתאם לחומר שבו משתמשים. כמו כן, ניתן לפזר על הזיגוג הרטוב תוספות שונות, כמו סומסום, פרג, גרעיני פשתן וכיוב'. את הזיגוג והציפוי מבצעים ממש לפני הכנסת הכיכרות לתנור, בעזרת מברשת מתאימה (עדיף מברשת סיליקון).

אפייה

את התנור מחממים מראש (בד"כ עשר דקות לפני הכנסת הכיכרות) לחום הנדרש במתכון.
כדאי להניח על תחתית התנור תבנית ריקה, וממש לפני הכנסת הכיכרות לשפוך עליה כוס מים קרים, ליצירת אדים בחלל התנור. האדים יאריכו את משך חיי השמרים בבצק ויעזרו ללחם לתפוח היטב בתנור. כמו כן, הלחות מעניקה פריכות לקרום הלחם.
לחם נאפה בחום גבוה, לרוב לא פחות מ-210 מעלות, וזמן האפייה הוא בד"כ 35-45 דקות. ניתן לדעת אם לחם מוכן ע"י הקשה על התחתית שלו: צליל חלול מסמן שהכיכר אפויה היטב וניתן להוציאה.
במידה להלחם נאפה מהר יותר בחלקו העליון מאשר בתחתון, ניתן להניח מעליו רדיד אלומיניום ולהמשיך באפייה.

צינון

לאחר הוצאת הלחם מהתנור, יש להניח את הכיכרות על רשת ולצנן במשך עשר דקות לפחות. בשלב זה הלחם עדיין ממשיך להתעצב ולהיאפות. רק לאחר שהלחם התקרר מעט, ניתן לאכול אותו.

 

 

 

הכנת מחמצת

הכנת מחמצת

מחמצת, המכונה גם "בצק מקדים" או "סטרטר" (starter) היא תערובת חמוצה אשר נוספת לעיסת הבצק וגורמת לתסיסת הבצק ולתפיחתו. המחמצת מכילה קמח, מים ושמרים (תעשייתיים או טבעיים) ולעתים גם סוכרים.
השימוש במחמצת משפר את טעמו ומרקמו של הלחם ומאריך את חיי המדף שלו. לחמים המכילים בעיקר קמח "כבד", כגון שיפון, עושים בד"כ שימוש במחמצת, על מנת שלא יצאו צמיגים מדי.
את המחמצת מכינים מראש, לפני הכנת הבצק עצמו. המצרכים, אופן ההכנה ומשך ההתססה (עד לשימוש בבצק) משתנים ממתכון למתכון.
הסוג המורכב ביותר של מחמצת מכונה "שאור", והוא מתבסס על שמרי בר בלבד.

ביגה

ביגה (Biga) היא מחמצת איטלקית מסורתית, המשמשת בלחמים איטלקיים כגון צ'יאבטה. הביגה היא מחמצת דחוסה, המכילה כמות קטנה יחסית של מים – בד"כ כ-60% מכמות הקמח שבתערובת.
שימוש בביגה מעניק ללחם מרקם קל ואוורירי, עם חורים גדולים וקרום לח יחסית.

הכנת ביגה:

• 210 גרם קמח לחם לבן (ככוס וחצי)
• 140 גרם מים (כ-3/4 כוס)
• רבע כפית שמרים יבשים

מנפים את הקמח לקערה גדולה. מוסיפים את השמרים ומערבבים, כך שיתפזרו באופן אחיד בקמח. יוצקים את המים לקערה ומערבבים עד לקבלת עיסה דחוסה. אם צריך, מערבבים מעט עם היד עד שהעיסה מוכנה. מכסים את הקערה בניילון נצמד או במגבת לחם ומניחים לתפוח, בטמפ' החדר, למשך כ-12 שעות.

פוליש

פוליש (Poolish או Pouliche) היא מחמצת צרפתית דלילה, המכילה כמויות שוות של קמח ומים. הפוליש מעניקה לפנים הלחם מרקם רך מאוד וספוגי.

הכנת פוליש:

• 200 גרם קמח לחם לבן (ככוס ושליש)
• 200 גרם מים (כוס)
• רבע כפית שמרים יבשים

מנפים את הקמח לקערה גדולה. מוסיפים את השמרים ומערבבים, כך שיתפזרו באופן אחיד בקמח. יוצקים את המים לקערה ומערבבים עד לקבלת עיסה דלילה. מכסים את הקערה בניילון נצמד או במגבת לחם ומניחים לתפוח, בטמפ' החדר, למשך כ-12 שעות.

הכנת שאור

שאור

שאור (sourdough) הוא מחמצת התופחת בעזרת שמרי בר בלבד, ללא תוספת של שמרים תעשייתיים. לחמים המבוססים על שאור יתפחו טוב יותר בתנור ועשויים לקבל טעם חמצמץ אופייני, בהתאם לרמת החומציות של השאור.
הכנת שאור דורשת מעט סבלנות והתעסקות, אבל התוצאה, לדעתי, שווה את זה בהחלט. לאחר ההכנה, השאור יכול להישמר למשך זמן רב (אפילו שנים!).

מהם שמרי בר?

שמרי הבר הם זן (או, ליתר דיוק, מספר זנים) של פטריות חד-תאיות, הנמצא באוויר הפתוח. שמרים אלה מתפתחים באופן טבעי במקומות העשירים במזון עבורם (סוכרים) וניתן למצוא אותם על קליפת גרעיני החיטה, על ענבים, שזיפים ופירות אחרים. האבקה הלבנה הדבוקה לענבים ולשזיפים היא למעשה שכבה של שמרים המתרבה על גבי הקליפה (הכוונה לפירות אורגניים, אחרת היא עשויה להיות חומר הדברה...) .
השימוש בשמרי בר להתפחה מוכר לפחות מזה כ-6,000 שנה, ויש לו אפילו רמז בתנ"ך :"וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ" (שמות י"ב, ל"ג).

הכנת שאור

השאור הוא למעשה תרבית של שמרי בר, הנמצאים באוויר ובקמח. על מנת לייצר שאור, יש להתסיס תערובת של קמח ומים בצורה מבוקרת (ראו להלן), עד להתרבות כמות מספקת של שמרים בעיסה.
יש לציין, כי קיימות דרכים שונות לגדל שאור. ניתן להשתמש בקמח ומים בלבד, בתוספות שונות, בסוגי קמח שונים וכן הלאה. חיפוש באינטרנט יניב שפע של אפשרויות. המתכון המוצע כאן מבוסס על זה המופיע בספרה של סמדר זורע-ברמק "על הלחם לבדו", והוא השאור שבו אני משתמש.

יום ראשון
מכינים מי צימוקים, ע"י השריית 100 גרם צימוקים (עדיף אורגניים) בכוס מים חמימים (לא רותחים!) למשך חצי שעה. בתום הזמן מסננים את המים ושומרים חצי כוס מהם. הסיבה לשימוש במים אלה היא שישנם שמרי בר על קליפות הצימוקים אשר יתווספו לשאור. בנוסף, מי הצימוקים מכילים אחוז מסוים של סוכרים אשר יזינו את השמרים ויאיצו את התפתחות השאור.
בקערה קטנה מערבבים לעיסה אחידה חצי כוס קמח מלא, חצי כוס מי צימוקים וחצי כפית דבש. אנו משתמשים בקמח מלא משום שעל קליפת גרעין החיטה (הנטחן בקמח זה) ישנם שמרי בר. הדבש נועד לספק מזון לשמרי הבר ולסייע להתפתחותם.
מכסים את הקערה בניילון נצמד או במטלית בד רטובה, ומשהים בטמפרטורת החדר למשך כ-24 שעות.

יום שני
לא אמור להראות שינוי בעיסה. מוסיפים לקערה חצי כוס קמח לבן, שליש כוס מים פושרים וחצי כפית דבש. מערבבים לעיסה אחידה, מכסים שוב ומניחים ל-24 שעות נוספות.

יום שלישי
בועות קטנות מופיעות על פני העיסה. כמו כן, העיסה אמורה לתת ריח חמצמץ.
מוסיפים לקערה 3/4 כוס מים פושרים וכוס קמח לחם לבן. מערבבים לעיסה אחידה ומכסים. מניחים לנוח, במשך 24 שעות.

יום רביעי
בשלב זה העיסה אמורה להראות תוססת למדי, עם מספר רב של בועות קטנות על פני השטח וריח חמצמץ.
מערבבים את העיסה ושופכים חצי ממנה לכלי אחר (את החלק הזה ניתן לזרוק, או לתת לחבר שימשיך משלב זה ויגדל שאור משלו). לחצי שנשאר מוסיפים 3/4 כוס מים פושרים וכוס קמח לחם לבן. מערבבים לעיסה אחידה ומכסים. מניחים בטמפרטורת החדר במשך 24 שעות.

יום חמישי
השאור אמור להראות תוסס מאוד ולהיות בעל ריח חמוץ.
מערבבים את העיסה ומוסיפים לה שתי כוסות קמח לחם לבן וכוס וחצי מים. מערבבים היטב, מכסים ומניחים בטמפרטורת החדר למשך כ-24 שעות. שמים לב לשאור, וכשהעיסה נראית תוססת מאוד (הרבה בועות יצטברו על פניה) מעבירים לכלי אטום ומכניסים למקרר.
השאור מוכן לשימוש, ויישמר במקרר לאורך תקופה ארוכה, כל עוד מטפלים בו כראוי (ראו להלן)

תקלות בגידול שאור

בזמן גידול השאור עשויות לחול מספר תקלות:

הצטברות נוזלים על פני העיסה
אם הצטברו נוזלים על פני העיסה, שופכים אותם החוצה (מבלי לשפוך את העיסה, כמובן) וממשיכים כרגיל. נוזל זה מכונה Hooch באנגלית, והוא תערובת מרירה של מים ואלכוהול שנוצר ע"י השמרים.

העיסה לא תוססת
במידה והעיסה לא תוססת בזמן, ניתן להמתין עוד זמן מה (עד כ-24 שעות נוספות). במידה והתסיסה אינה חזקה כפי שהיא אמורה להיות, חוזרים על פעולת החלוקה: שופכים חצי מהשאור, מוסיפים 3/4 כוס מים פושרים וכוס קמח לחם לבן ומערבבים.

עובש
אם התפתח עובש על פני העיסה, יש לזרוק אותה ולהתחיל מחדש.

שימוש בשאור

כשרוצים להשתמש בשאור להכנת לחם, יש להוציא אותו מהמקרר כשעתיים לפני תחילת העבודה. בזמן זה השאור "יתעורר" והשמרים שבו יחזרו לפעילות.
אחרי שמפרישים את כמות השאור הרצויה ללחם, מוסיפים לשאור מים וקמח לחם לבן, ביחס של 3/4 כוס מים לכל כוס קמח ומערבבים היטב. מניחים בטמפרטורת החדר, עד לחידוש התסיסה בשאור (בד"כ כשעה-שעתיים). מחזירים את השאור למקרר.
הערה חשובה: לשאור לוקח זמן להתפתח עד למרב יעילותו. שאור "צעיר", בן פחות מחודש-חודשיים, יזדקק לתוספת קטנה של שמרים תעשייתיים על מנת להתפיח את הלחם בצורה טובה. את השמרים מוסיפים כרגיל, לתערובת הקמח והמלח ולא לשאור עצמו. לאחר כחודשיים, ניתן לוותר על תוספת השמרים ולהשתמש בשאור בלבד לצורך התפחה.

האכלת שאור

אם לא מכינים לחם כל שבוע, יש לדאוג "להאכיל" (או "לרענן") את השאור, על מנת שלא יחמיץ יתר על המידה. האכלת השאור כוללת הוצאה של כוס מתוכו, הוספת 3/4 כוס מים וכוס קמח, ערבוב והמתנה לחידוש התסיסה.

כל עוד מקפידים על רענון השאור, ניתן לשמור אותו במקרר לאורך זמן רב מאוד. השאור משתבח עם הזמן וצובר עוצמה וטעם ככל שהוא מתיישן.

 

הכנת שאור על בסיס שיפון

שאור על בסיס שיפון

גרסה נוספת לשאור, המתבססת על שמרי הבר הנמצאים בקמח שיפון מלא. יתרונותיו של השאור הזה הם בכך שהוא חזק יחסית כבר מתחילת השימוש בו ובכך שהכנתו אורכת כארבעה ימים בלבד. טעמו החמצמץ של שאור זה מורגש היטב בטעם הלחם.

 

הוראות הכנה

יום 1
שופכים לקערה קטנה מערבבים 150 גרם קמח שיפון מלא. מוסיפים 200 מ"ל מים פושרים וטורפים בעזרת מזלג, עד לקבלת עיסה אחידה ודביקה. מכסים בניילון נצמד ומשאירים בטמפרטורת החדר למשך 24 שעות .

יום 2
העיסה אמורה להיות תפוחה למדי וספוגית .
מוסיפים לעיסה 150 גרם קמח לחם כפרי ו-100 מ"ל מים. מערבבים היטב, מכסים בניילון נצמד ומניחים ל-24 שעות נוספות בטמפרטורת החדר .

יום 3
בעיסה יופיעו בועות והיא תהיה בעלת ריח חמוץ .
שופכים חצי מהעיסה (או נותנים לחבר שימשיך משלב זה בעצמו), מוסיפים לעיסה שנותרה 150 גרם קמח לחם כפרי ו-100 מ"ל מים ומערבבים היטב. מכסים בניילון נצמד ומניחים ל-24 שעות נוספות .

יום 4
העיסה אמורה להיות מלאה בבועות ובעלת ריח חמוץ. אם נקווים נוזלים על פני העיסה  ניתן לשפוך אותם בזהירות או לערבב אותם בחזרה לתוכה. במידה ונראה שהשאור אינו פעיל מספיק (כלומר לא מופיעות בועות על פניו) ניתן להמתין עוד 12 שעות נוספות .

בקערה חדשה מערבבים 400 גרם קמח לחם כפרי, 400 מ"ל מים ו-200 גרם מהעיסה שיצרנו . מערבבים היטב ומכסים. משאירים בטמפרטורת החדר למשך כ-6 שעות, אח"כ מכניסים את השאור למקרר. השאור מוכן עתה לשימוש !

טיפול בשאור :
אחת לשבוע, מוציאים כ-200 גרם מהשאור (בין אם כחלק מאפיית לחם או שזורקים). מוסיפים לשאור כוס קמח לחם כפרי או קמח לחם לבן  ו-3/4 כוס מים ומערבבים היטב. מכסים וממתינים עד שמופיעות בועות בשאור (בד"כ תוך כרבע שעה עד שעה). מחזירים למקרר עד לשימוש הבא .

הערה :
אם מעוניינים בשאור חמוץ יותר, ניתן "להאכיל" את השאור בקמח מלא במקום בקמח כפרי. כמו כן, ניתן להאריך את משך הזמן שבין "האכלות", עד לפעם בשבועיים.

 

כלים להכנת לחם

כלים לאפיית לחם

קריאה בספרי מתכונים ובאתרים מעלה רשימה מכובדת של כלים ועזרים המשמים באפיית לחם. מניסיוני, מעטים הם הכלים ההכרחיים באמת, כלים רבים הם בגדר המלצה ("nice to have") ועל חלקם ניתן לוותר.
ברשימה זו אסקור את הכלים הנפוצים והמומלצים באפיית לחם ביתי.

פריטי חובה

תנור
זה אולי נשמע ברור מאליו, אבל אי אפשר לאפות בלי תנור... כל תנור אפייה יכול לשמש באפיית לחם, כשמומלץ לשפר תנורים ביתיים פשוטים ע"י הוספת אבן אפייה.

קערה
את הבצק כדאי להכין בקערת פלסטיק גדולה, מהפשוטות ביותר שישנן. יש לא מעט המלצות לגבי קערות עץ מיוחדות לבצק, אך לדעתי הן אינן שוות את מחירן. מומלץ להימנע משימוש בקערות מתכת (אלא אם לשים במיקסר, שם נשתמש בקערה של המכשיר בלי קשר לחומר ממנו היא עשויה).

נפה
חשוב לנפות את הקמח לפני הוספתו לבצק. מעבר לסיבות ההלכתיות לדבר, הניפוי מונע חדירת חומרים זרים לבצק (כגון אבנים קטנות או חתיכות קליפה, שלפעמים נמצאות בקמח) וגם "מאוורר" את הקמח ומאפשר ערבוב אחיד של החומרים. אגב, קמח אורגני חובה לנפות!
יש בשוק מגוון נפות, החל בנפות הפלסטיק הזולות והפשוטות וכלה בנפות יד מכאניות ממתכת.

מפיות בד
כל מפית בד מאיכות סבירה תצלח למלאכה. אני מעדיף מפיות מבד גס וחלק (כמו פשתן) ולא מגבות מטבח, הנוטות להידבק לבצק.

מערוך
חובה להצטייד במערוך, אבל אין סיבה לבזבז - כל מערוך עץ פשוט יצלח למלאכה. אגב, בעת הצורך גם גליל של ניילון נצמד יעשה את העבודה...

מברשת לזיגוג
מברשת המשמשת למריחת הזיגוג (מים, ביצה, שמן וכיוב') על פני הכיכר. אני ממליץ להשתמש במברשת סיליקון, למרות מחירה הגבוה יחסית, מאחר והיא עדינה מכדי לפצוע את הכיכר התפוחה ואינה מתקשה עם הזמן. בכל מקרה, כדאי להימנע ממברשות בעלות שערות מפלסטיק – אלה רק יזיקו ללחם.

סכין לחריצה
אפשר למצוא סכינים ייעודיות לחריצת פני הכיכר בחנויות המתמחות וברשת (חפשו את המילים "bread scorer"), אך למעשה כל סכין חדה מאוד תתאים. לדעתי, אפשר בהחלט להסתפק בסכין חיתוך ("סכין יפנית") פשוטה, בתנאי שמקפידים לשמור על ניקיון הלהב לאחר השימוש.

פריטים מומלצים

אבן אפייה
ללא כל ספק, את התרומה הגדולה ביותר ללחם שנאפה בבית נותנת "אבן האפייה", שהיא לבנה מאבן שמוט. האבן אוצרת את החום בתוכה ומאפשרת לתנורים ביתיים פשוטים להגיע לטמפרטורות גבוהות ואחידות יותר. אם יש כלי אחד שכל חובב אפייה חייב לעצמו, זו אבן האפייה.
אגב, ניתן להחליף את האבן באריחי קרמיקה, אבל במקרה שכזה יש לוודא היטב כי מדובר בקרמיקה לא מזוגגת ולא צבועה, מחשש לשחרור חומרים רעילים לחלל התנור בזמן האפייה.

מאזניים
לחם טוב הוא תוצאה של "משחק" ביחס שבין המרכיבים השונים שבו. לכן, ע"מ לקבל תוצאות עקביות מפעם לפעם, מומלץ להצטייד במאזני מטבח אמינים. לרוב האופים, מאזניים המסוגלים לשקול עד 500 גרם בבת אחת יספיקו בהחלט. הפרפקציוניסטים שביניכם יכולים להצטייד במאזניים דיגיטאליים מדויקים במיוחד. בכל מקרה, כדאי למצוא מאזניים המציינים את המידות גם בשיטה המטרית (גרמים) וגם בשיטה האמריקאית (אונקיות), מאחר ומתכונים רבים ברשת (ובספרים) כתובים בהתאם לשיטה השנייה.

סט כפיות מידה
מאותה הסיבה, מומלץ בחום לרכוש סט כפיות מידה, שיאפשר לכם לדעת כי "כף שמרים" מכילה את אותה הכמות בכל מתכון.

מגרד בצק
מדובר בכלי נחמד ושימושי, המקל על חיתוך הבצק ועל הרמתו. בנוסף, מגרד הבצק (dough scrapper באנגלית) מסייע מאוד בשלב הניקוי שאחרי הלישה. הכלי אינו חובה, אבל אני ממליץ בחום להצטייד באחד, אם מוצאים.

מתז
מתז גינה פשוט ("שפריצר"), שקונים בכל משתלה או חנות למוצרי גינון, יסייע לכם לשמור על הלחות בתנור בזמן האפייה. הוצאה לא גדולה ומשתלמת.

סיר אפייה
מעין "טאבון חשמלי", סיר אלומיניום הכולל מכסה ובו גוף חימום. מעולה לאפיית פיתות, לאפות ושאר לחמים הדורשים מכת חום עזה וקצרה. ניתן להשיג בשווקי הארץ, במגוון גדלים ובמחירים סבירים.

סיר חרס
ניתן לאפות לחם גם בסירי חרס, כדוגמת אלה המשמשים לאפיית תפוחי אדמה.

פריטים נוספים

כוס מידה
ניתן לרכוש כוס מידה, שעל דופנותיה סימונים למשקל החומרים השונים (מים, קמח, שמן וכד') בנפח נתון. לדעתי, עדיף להשקיע במאזניים טובים ולחסוך את הצורך בכוס המידה.

קערת התפחה
קערה ייעודית להתפחת כיכר הלחם לאחר עיצובה, שמטרתה להקנות לקרום הלחם צורה ומרקם מיוחדים. לדעתי, מדובר בבזבוז כסף, במיוחד כש"סתם" סלסלת נצרים בגודל מתאים תעשה את המלאכה לא פחות טוב.

מדחום לבצק
יש אגף שלם של אופים שנשבעים שלחם לא יכול להצליח בלי מדידה מדויקת של טמפרטורת הבצק בכל שלב ושלב. אני, אישית, לא מקבל את הגישה הזו (לפחות בכל האמור באפייה ביתית) ולכן לא רכשתי מדחום ייעודי.